פסק-דין בתיק עת"א 38366-08-11

מונחת לפנינו עתירת המדינה כנגד החלטת ועדת השחרורים (כב' הנשיא בדימוס מכליס - יו"ר), שלפי חוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א - 2001, מיום 22.8.11 ולפיה הורתה הועדה על שחרור על תנאי של המשיב בתנאים הקבועים בחוק ובתנאים נוספים שפורטו.

מדובר במשיב אשר מרצה מאסר שלישי והפעם לתקופה של 3 שנים וחודשיים בגין ביצוע שתי עבירות סחר בסם מסוג קוקאין, אותם מכר לסוכן משטרה סמוי, ועונש המאסר כולל הפעלת שני מאסרים מותנים שהיו תלויים נגדו.

למשיב הרשעות קודמות לא מעטות, וריצה כבר בעבר מאסרים, אף שוחרר מאחד מהם בשחרור על תנאי, בשנת 1999, אך שב לבצע עבירות, ורישומיו כוללים עבירות נוספות של סחר ושימוש בסמים והחזקת מקום לשם זנות.

בעבר היה המשיב מכור לסמים, הוא טען כי נגמל בכוחות עצמו בדצמבר 2009, ושמאז הוא נקי. בדיקות השתן שלו אכן אינן מצביעות אחרת. במסגרת בקשתו לשחרור על תנאי גובשה בעבורו תכנית רש"א שעיקרה טיפול אינטנסיבי בהתמכרות לסם שתבוצע במרכז יום בבאר-שבע.

כבר כעת, נציין, שהן תכנית השיקום והדו"ח הסוציאלי שעמדו לנגד עיני הועדה, והן ועדת השחרורים יצאו מנקודת מוצא ולפיה, כפי שגם הועדה הגדירה זאת בהחלטתה, ששורש בעיותיו של המשיב בכך שהוא מכור לסמים, וכי טיפול בבעיה זו עשוי למנוע את חזרתו אל הפשע. עניין זה תמוה מעט, שהרי אם נגמל לחלוטין המשיב לפני כמעט שנתיים משימוש בסם, קשה להבין כיצד רואה הועדה את המהפך בהתנהלותו ובחייו כעת בכך שהוא מוכן לטיפול אינטנסיבי בהתמכרות, ממנה לכאורה נגמל, למרבה השמחה, זה מכבר.

כאשר שקלה הועדה את סוגיית השחרור המוקדם עמד לנגד עיניה מידע מודיעיני, ולא ידיעה אחת בלבד, אלא יותר שעסקו במעורבות המשיב בסמים, במישור סחר ושימוש כאחד, כאשר מדובר בשימוש בסחר בין כותלי הכלא, ובלי לפרט לגבי הידיעות ותאריכיהם המדויקים, נציין שמידע על עיסוק בסחר בכלא קיים לגבי המשיב גם ביחס לתקופה שלאחר מועד גמילתו הנטענת מסמים. עם זאת, יוטעם, שאין מידע עדכני, ואף לא מהחודשים האחרונים אודות המשך פעילות עבריינית בבית הסוהר.

בהחלטת ועדת השחרורים, נשוא העתירה, נסקר עברו של המשיב. צוינה, כאמור התמכרותו הלכאורית לסמים, שהיא בשורש הבעיה אצלו, והעובדה שמהדו"ח הסוציאלי שמונח בפני הועדה הוא נקי מסמים לעת הזו ומשולב בתעסוקה, לשביעות רצון במסגרת בית הסוהר.

אשר לנושא הידיעות המודיעיניות, סברה הועדה שאין מקום ליתן לכך משקל משום שהמשיב יצא לחופשות במהלך קבלת אותו מידע ולאחריו.

היות שהוגשה בעבורו תכנית רש"א והועדה התרשמה כי המשיב בשל בשלב זה של חייו לבצע מפנה, כאשר רצונו יסתייע באותה תכנית אמורה, באה הועדה למסקנה שניתן וצריך לשחררו כפי שנעשה.

יצוין שמשמעות החלטת הועדה הינה קיצור של כשנה מתקופת המאסר הכוללת.

המדינה טוענת בעתירתה שעל פי אמות המידה שבהן אנו דנים בעתירה מסוג זה, כלומר הבחינה של ההחלטה בכלים המינהליים, לעניין סבירותה והיותה מאזנת נכונה בין שיקולים שונים, נגועה ההחלטה בפגמים שאינם מצדיקים הותרתה על כנה. בין היתר, טוענת העותרת, שחוות דעת רש"א היא שיקול אחד, ואינה חזות הכל וכי מדובר במשיב שלא הוכיח שהוא ראוי לאמון, ושעבר שינוי, וששוב לא יסכן את הציבור, ולהיפך קיים חשש ממשי שיוסיף ויעשה כן, כשם שעשה בעבר, בעוד חרב של מאסרים מותנים מוטלת עליו ואין בה די להרתיעו.

עוד הודגש, כי לאחרונה הוצע לאסיר - המשיב להשתלב בכלא בתכנית מג"ש שהיא תכנית טיפולית גמילתית בבית הסוהר אך הוא סירב לכך, כנראה על רקע הדרישות הגבוהות שם, וביקש להשתלב בתכנית "קלה יותר" שהיא אגף תמר, אולם בסופו של דבר לא עבר שום תהליך, לא במג"ש ולא בתמר.

המשיב, באמצעות בא כוחו עו"ד שגיב בר שלום, תומך בהחלטת הועדה, מנימוקיה, מטעים שרק במקרים קיצוניים של חוסר סבירות ראוי להתערב בהחלטה מעין זו, ומצביע על תכנית רש"א והמלצת הגורמים הסוציאליים, שהיתה חיובית, ושיש לייחס לה משקל רב בהיות מדובר באנשי מקצוע אובייקטיביים ומנוסים.

בבואנו לשקול טענות הצדדים ולהכריע בעתירה, נשים לנגד עינינו את נקודת המוצא שלפיה הנטל הוא על האסיר לשכנע בכך ששוב אינו מסכן את שלום הציבור ושהוא ראוי לשחרור. השאלה - האם נטל זה הורם.

קשה לראות על סמך מה החליטה ועדת השחרורים קמא שהמשיב שכנע בכך שעבר שינוי דראסטי באורחות חייו בין כתלי הכלא עד כי מי שהורשע לא אחת בסחר בסמים, נדון בעבר למאסרים, וגם מאסרים מותנים, וחזר לבצע עבירות, ומי שביצע לכאורה המשך פעילות עבריינית בתחום סחר סמים גם בין כתלי הכלא, לא ישוב לסורו ולא יעשה כן, אך משום שנראה שיש בו כוונה ומוטיבציה להיגמל מסמים, כוונה עתידית, שכנראה, ולו על סמך דבריו הוא אינה מאוד רלוונטית אם אכן הוא דובר אמת בכך שנגמל כבר בשלהי 2009.

העובדה הבולטת, שעליה אין ניתן לחלוק הינה שכאשר גורמי הטיפול בבית הסוהר ניסו לזרז את שיקומו ע"י שילוב באגף הייעודי לכך, הוא סירב. אמנם נטען שהוא העדיף וחפץ להגיע לאגף אחר שגם הוא מאופיין במגמה שיקומית אך הדבר לא נעשה ומעבר להבעת הרצון הלכאורית הזו, אין אינדיקציה שהמשיב עבר כל תהליך שיקומי - טיפולי בבית הסוהר.

עצם העובדה שבחודשים האחרונים, הגם שחודשים ארוכים, יש לומר, אין לגביו מידע מודיעיני שלילי והתנהגותו תקינה אינה מצביעה על כך, לבדה, שחל מהפך בתפיסותיו של המשיב ושהוא אינו מהווה עוד סכנה לשלום הציבור אם ישוחרר.

מדובר בסוחר סמים, שנתפס בכף, במהלך מבצע משטרתי של הפעלת סוכן סמוי, ואשר בעליל שחרורו יכול לסכן משמעותית את הציבור הרחב כל עוד לא הוכח בצורה מניחה את הדעת שסיכון כזה נוטרל ע"י הליך של טיפול ושיקום שהיה בעבר, ולא די להסתפק בהצהרת כוונות עתידית.

הנימוק שנתנה הועדה לכך שאין לייחס משקל למידע המודיעיני החמור אודותיו, אם כי ציינו שאינו חדש, גם הוא לא יכול לעמוד הן משום שאין לדעת מדוע הוצא המשיב לחופשות, למרות המידע, ואין לדעת שמא מדובר בטעות, או בשיקולים אחרים שלא הונחו בפני הועדה, והן, וזה עיקר, משום שהשיקולים האם להוציא לחופשה אסיר מסוים אינם חופפים את האינטרסים והשיקולים שצריכה לשקול ועדת שחרורים בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על תנאי אם לאו.